בשנים האחרונות נתקלים באמצעי התקשורת במקרים רבים של עבירות מס הנגרמות כתוצאה מהנחה שגויה של הגדרת התושבות לצרכי מס. הפרשה המוכרת ביותר בתחום הובאה בפס"ד בר רפאלי (ע"מ 6418-02-16). פסק הדין דן בעיקר במבחנים שנקבעו בפקודת מס הכנסה לקביעת תושבות בישראל.
שיטת המיסוי בישראל היא פרסונאלית. מכאן שכל אדם המוגדר כתושב ישראל יהיה חייב במס בישראל על הכנסותיו בארץ ובחו"ל, ללא קשר למקום הפקת ההכנסה.
לצורך כך, מוגדרים בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה מבחנים איכותיים וכמותיים הקובעים האם אדם נכנס להגדרת "תושב ישראל".
מבחנים איכותיים לתושבות לצרכי מס
- מקום ביתו הקבוע
- מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו
- מקום עיסוקו או העסקתו הקבוע
- מקום האינטרסים הכלכליים המהותיים שלו
- מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים
מבחנים כמותיים לתושבות לצרכי מס
- אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר
- אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר
הגדרת "תושב" לעניין המס הינה בעלת חשיבות רבה, ולכן דורשת ייעוץ וייצוג ברשויות המס, זאת כדי להימנע מעבירות מס בהווה ובעתיד.
משרדנו בעל ניסיון רב בתחום ופועל רבות לצורך הגנה על לקוחותיו במקרים בהם קיימות מחלוקות מול רשויות המס.
מאמר זה נועד לשם מסירת מידע בלבד ואינו מהווה מתן חוות דעת אישית.